אני פרופ' לפיזיקה מאוניברסיטת אריאל, חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי. הקשר שלי בצה"ל היה קשר של 23 שנים, 20 שנים אחרונות הייתי לוחם חרמש במילואים. אני לא רוצה להיכנס כאן לסעיפים ולתתי סעיפים, אני רוצה ממעוף הציפור כמה עקרונות כלליים ואני מקווה שדבריי יישמעו. יש, אני חושב, חובה לריבון לנהוג בשוויון והגינות עם כל האזרחים וזה גם לכל עניין החובות שלהם כלפי המדינה, גם בכל מה שקשור לשלילת חירות, ובסופו של דבר שירות צבאי זה שלילת חירות, וגם בנושא של סיכון חיים. שירות צבאי הוא ייחודי ומיוחד ביחס לכל החובות האחרות שיש לאזרח. יש חובות, כמו תשלום מיסים, גם שירות צבאי הוא סוג של מס שאנשים משלמים, יש לזה היבטים כלכליים, אבל זה החלק הקל, כי פה אפשר לפצות, אבל בוודאי לא ייתכן לדרוש מאזרח אחד מאות ימי עבודה, שלוש שנים של שירות סדיר זה מאות ימי עבודה, ומאחר לא לדרוש כלום, זה לא יעלה על הדעת. להיעדרות משוק העבודה, גם בשוק הסדיר וגם במילואים, יש השלכות קצרות טווח, מפסידים את התגמול על אותם ימי עבודה, יש גם השלכות ארוכות טווח, מפסידים ניסיון, מפסידים אפשרויות קידום וגם לצערנו מפסידים מוניטין אצל המעביד כי לא כל המעבידים מקבלים בעין יפה שהעובד נעלם להם והם צריכים אותו, בשביל זה הם שכרו אותו. הנושא של שלילת חירות, זה נושא קרדינלי, זה לא נושא שבאמת ניתן לפצות עליו פיצוי כספי וכשהמדינה שוללת חירות של בני אדם היא צריכה לעשות את זה בצורה שוויונית. סיכון חיים זה נושא קרדינלי אפילו יותר כי זה דבר סופי, ברגע שהחיים נשללו אי אפשר להחזיר אותם, אי אפשר להשיב את המצב לקדמותו וזה גם נכון במידה מסוימת, דיבר פה החבר על נושא של פציעות בגוף ופציעות בנפש, לא תמיד אפשר להחזיר וחייבים לקחת את זה בחשבון. כשאני אומר כל האזרחים זה כולל גם את החרדים, אבל לא רק את החרדים, זה כולל את כל האזרחים, גם אלה שהם לא יהודים, ובמקרה שיש בעיה של חוסר נאמנות צריך לקחת את זה בחשבון בשיבוץ לתפקיד, אבל לא לוותר על החובה של הריבון לנהוג בשוויון כלפי כל האזרחים. גם אם יש גורמים שחולקים על מדיניות הממשלה, הזכרת את אחים לנשק או כל מיני אנשים, בעיניי הזויים, שמאמינים שהמדינה יכולה לקבל הגנה על ידי חתימה על ניירות עם אויבים, והם סוברים שבשל אי הסכמתם למדיניות כזאת או אחרת של הממשלה זה מקנה להם זכות להתחמק, גם בתחבולות, אנחנו יודעים את תופעת הפסיכיאטרים, על כל הדברים האלה צריך לתת את הדעת. יחד עם זאת יש חשיבות רבה לערך לימוד התורה ולשימור המורשת הרוחנית של עם ישראל. זה לא במקום שירות, אפשר לעשות שירות ואחרי כן ללמוד בישיבה, אפשר לעשות גם וגם. עושים את זה, אני עשיתי את זה, הבן שלי עושה את זה, אפשר לעשות את זה. התרומה הגדולה שהציבור החרדי תורם לעם היהודי בהיבט דמוגרפי זה שמירה על אורח חיים צנוע מבחינה חומרית, זה דבר שצריך להעלות אותו על נס, לשבח אותם על כך ולא לצאת בגינויים ובכל מיני מילים לא ראויות. ויחד עם זאת ביהדות לא מסתמכים על שיקולים מיסטיים, כתוב לא סומכים על הנס, ויש חובה להציל באופן פיזי. אם הבן שלי מוישל'ה נפל לבור, אני לא אומר תהילים, אני לא לומד תורה, אני לא לומד דף גמרא, אני הולך לבור ומוציא אותו מהבור. יש חובה ביהדות להשתתף במלחמת מצווה, מלחמת מצווה זה להציל את עם ישראל מיד צר. גם לשחרר את ארץ ישראל מכיבוש ערבי, מכיבוש מוסלמי, זו מלחמת מצווה, זאת חובה דתית. אין רצוני כאן להיכנס לפרטי החוק, לרבות עונשים וסנקציות על מי שיפרו אותו, יש כאן בעיה עם אוכלוסייה שהתרגלה לא לשאת בחובות אזרחיות ונדרש מהלך מדורג כדי להכניס את האוכלוסייה לנורמה של שירות. על ההדרגה וגישור הפערים מופקדים פוליטיקאים, אתם, משני הצדדים, לא ערכאות משפטיות שפועלות לפי ערכים מופשטים שלא מקובלים על כלל החברה. החובה של הצבא לעשות את תפקידו כגוף שמופקד על הביטחון ולא לנסות לחנך לערכים שאינם מקובלים על כלל החברה. החובה של הצבא היא לאפשר לכל חייל לחיות לפי אמונתו, לרבות איסור על חילול שבת ולא תמיד מקפידים על זה, בדידי הווה עובדא, אספקת אוכל כשר, מתן זמן לתפילה, כיבוד ימי שבת וחג וכו'.

אדוני, אני שירתי בצבא, יש ואין. בקיצור זה מה שיש לי לומר, תודה רבה לכם על ההקשבה.